<h1>ספר התרומות שער ס"ט</h1>
<h2>דף כ:</h2>
גרסינן בפרק השוכר את האומנין [ב"מ ע"ז ע"ב] אמר רבא האי מאן דמסיק זוזי בחבריה ופרעיה זוזא זוזא פרעון הוי, ומיהו תרעומת דברים אית ליה עילויה, דא"ל אפסדתינהו מנאי. זה לא כתב הרי"ף ז"ל. אבל בעל העטור קבעה בחיבורו וזה טופס מה שכתב, מיהא דרבא שמעינן דלא מצי מלוה לעכובי לקבולי זוזא זוזא, דאם איתא לא קבולי ליקבל ולא תרעומת ליהוי ליה עילוייה. ועוד ראיה מדגרסינן בפ"ק דקדושין [כ' ע"ב] מוכר בית בבתי ערי חומה נגאלת לחצאין או אינה נגאלת לחצאין, גאולתו גאולתו משדה אחוזה גמר מה שדה אחוזה אינה נגאלת לחצאין אף בתי ערי חומה אינה נגאלת לחצאין. ש"מ דאי לאו משום דכתיב גאולתו היה נגאל לחצאין, הילכך כיון דלא כתבינן שיגאלנו באחד אית ליה לקבולי מיניה זוזא זוזא, ע"כ. ולא תקשי לך מההיא דגרסינן בפרק גט פשוט [ב"ב קע"ב ע"א] מאן דאית ליה שטרא בר מאה ואמר לישוינהו ניהלי תרי בר חמשין דלא עבדין משום דעבדי רבנן מילתא דניחא ליה ללוה וניחא ליה למלוה כדי שיכוף לפרעו וכו', לאו למימרא דמדינא מצי למכפייה למפרעיה כוליה בלא זוזא [זוזא] אלא לומר שמפני שהוא שטר אחד ממאה יהיה הלוה מתיירא מלפורעו לחצאין שאולי יכפור לו ויתבענו פעם אחרת בו ובזה יבא כפייתו ממילא. ויש לעיין אם משכן לו משכונו במאה שיאכל הפירות עד שיפרע מהו שיאכל ממנו בכדי מה שפרעו. ונראה שלא יאכל ממנו כלום עד שיפרענו כולו, דדוקא מן הדמים יכול להכריחו לקבלם זוזא (אטו) זוזא, מיהו אינו מחזיר לו משכונתו עד שיפרע כולה על כרחו. וכן הסכים עמי בזה הרמב"ן ז"ל [תשובה סימן ע"ב] וזה טופס לשונו, אחד הממשכן שדה לחברו ואחד הממשכן שתי שדות בהלואה אחת אין הלוה יכול לכופו למלוה להחזיר לו חצי משכונה בחצי המעות, דאמר ליה אכולה שדה יהבית ולא אפלגא. ודבר זה הדעת נותנתו והשכל מקבלתו. ויש לנו עוד תוספת ראיה עליו מפרק בית כור [ב"ב ק"ז ע"א] בשמעתא דבטלה מחלוקת. ומה שאמרו [קדושין כ' ע"ב] לוה וגואל לחצאין לומר שפורע מחצה אלא שהלוקח אוכל שדה כולה, אי נמי פורע חצי מעותיו לחצי שנה שעד היובל [אבל] להחזיר לו שדה לא. וכן נראין דברי הרב שמואל ז"ל [ב"ב ק"ג ע"א] וכבר פירשתיה בארוכה במסכת קדושין [ס"א ע"א]. ומ"מ בין במשכן בין בלוה יכול הוא לפורעו זוזא זוזא ואע"ג דאיכא עליה תרעומת, דאי לאו דינא הוא לא קבולי ליקבליה ולא תרעומת ליהוי ליה עילויה. וכן כתב בעל העיטור ז"ל, ע"כ.
